מאת: איה שמידט – MA מטפלת ויועצת מוסמכת

תהליך הגירושין ותוצאותיו נחשב לאחד האירועים המטלטלים ביותר, על כל משפחה אשר עוברת אותו. ההשפעה של תהליך גירושין, הן על המבוגרים והן על הילדים במשפחה, היא ארוכת טווח, ולמעשה, משפיעה גם על הדורות הבאים.
כמבוגרים, חשוב שנהיה ערים ורגישים לתגובות הילדים ונעשה הכל על מנת למנוע מהם סבל ועוגמת נפש מיותרים.

חשוב שנדע: כל ילד וילד מגיב אחרת לגירושין. תגובות הילדים קשורות למספר גורמים:

1. רמת הסכסוך ועוצמתו.
2. טיב מערכת היחסים במשפחה לפני הגירושין.
3. משאבי התמיכה שיש לילדים ולהורים.
4. תגובות ההורים.
5. אופיו של כל ילד וילד .
6. גיל הילד.

במאמר הזה אתייחס לתגובות ילדים אופייניות על פי קבוצות הגיל השונות שלהם, החל מגיל ינקות ועד לבגרות.

תינוקות וילדים עד גיל 6

תגובות אפשריות:

· רגרסיה התפתחותית (חזרה לבקבוק, שינה טרופה ולא רציפה בלילה, זחילה).
· הביטחון הבסיסי מתערער ומוביל למצב קצרי רוח, נרגזים, בוכים.
· נדבקים להורה המטפל ומסרבים להיפרד ממנו.
· תקשורת בעייתית עם גורמי טיפול אחרים.
· אדישות ונתק מהסביבה (מביעים פחות סקרנות ועניין ממה שהביעו בעבר).

איך לנהוג:

· מומלץ לשמור על שגרה יומיומית עקבית ויציבה ככל שניתן.
· לשמר את סידורי השמרטפות כהמשך למה שהיה.
· לשמור עקביות מדוקדקת ככל האפשר בזמני ההעברה וההחזרה של הילד מהורה להורה, ומגן הילדים.
· לאפשר לילד לקחת אתו חפצים מוכרים ואהובים למסגרות בהן הוא נמצא במהלך היום.

גילאי 6-8, תחילת בית ספר יסודי

תגובות אפשריות:

· לקיחת אחריות של טיפול בהורים; עלולים להיכנס לתפקיד “התומך” במטרה לתמוך בהורה המגלה חוסר אונים וחולשה.
· ירידה ברמת ההצלחה בלימודים.
· קשיי ריכוז והיסח דעת בקלות רבה.
· סומטיות רבה הבאה לידי ביטוי בכאבים שונים, (ראש, בטן).
· הסתגרות.
· רגישות רבה הבאה לידי ביטוי בבכי, עצבנות, “פתיל קצר”, כעס, מתח.
· ניסיון לאחד את שני ההורים באופן יצירתי, כמו יצירת בעיות שלא היו קודם, כך ששני ההורים יתלכדו למציאת פתרון.

איך לנהוג:

· להשאיר את הילדים מחוץ לקונפליקט ההורי. לא לשתף את הילדים בקשיים.
· להפחית עוינות אחד כלפי השני, וגם להפחית עוינות מהמשפחה המורחבת.
· להבטיח לילדים יציבות רגשית. לומר להם שוב ושוב שאתם אוהבים אותם וש”מילדים לא מתגרשים!”
· להיות קשובים וערניים באופן מיוחד בתקופה הזאת, לגלות אמפתיה למה שעובר עליהם.
· למזער שינויים. לתת לשגרה לעבוד.
· לאפשר ערוץ חופשי לקשר עם שני ההורים.
· לעשות ככל האפשר ליידע אחד את השני על כל שינוי או אירוע בעל חשיבות בחיי הילדים.

גילאי 9-12

תגובות אפשריות:
(חלק מהתגובות דומות מאוד לתגובות של קבוצת הגיל הצעירה יותר, לעתים מדובר באותן תופעות רק באופן מוקצן יותר).

· הפגנה מוגברת של רגשות כעצב, חוסר אונים, חוסר ביטחון.
· תחושת בדידות, ופחדים שונים, שלעתים באה לביטוי גם בניתוק ואדישות.
· כעס והתפרצויות.
· תלונות סומטיות. כאבים פיזיים שונים.
· נקיטת עמדה, בחירה בהזדהות עם אחד ההורים ועימות ואף ניכור מול האחר;
· לעיתים הבעת תחושת נאמנות גבוהה וצידוד בהורה הנפגע או להיפך, לחבור להורה “הפוגע” ולהאשים את ההורה “הנפגע”.
· להפוך “לילד הורי”, ולקחת אחריות הורית גם על ההורים, התנהגות שאינה הולמת את הגיל.
· ירידה ברמת ההצלחה בלימודים. סירוב ללכת לבית ספר.
· פגיעה בחברויות.
· שקרים ו/או גניבות
· עיסוק מוקדם מידי בפעילות מינית.

איך לנהוג:

· מומלץ לספר על הגירושין ועל השינויים המתרחשים, מבלי להיכנס לקונפליקטים, תהליכים משפטיים וכד’.
· להימנע מלהכניס את הילדים לקונפליקט ההורי ולדאגות של ההורים.
· להקשיב להם !!! לתת לילדים אפשרות להביע את חששותיהם ולהרגיע.
· להקשיב לטענות ולנסות לתת מענה הולם לתלונות.
· לא לאפשר לילדים לתפוס צד.
· לא לתת לילדים לקחת את התפקיד ההורי.
· לשחרר ולאפשר להם לאהוב את שני ההורים.

גילאי 13+, גיל ההתבגרות

תגובות אפשריות:

· עלולים לקחת את תפקיד המבוגר ואפילו “להשתלט” על הבית.
· יכולים להיסגר, להתנתק רגשית. להתרחק.
· להיות כעוסים, עצבנים ומתמרדים.
· ליפול לסמים ואלכוהול כדרך מילוט.
· ירידה בלימודים.
· לסגל פעילות מינית מוגברת.

איך לנהוג:

· להשאיר את הילדים מחוץ לקונפליקט ההורי.
· להימנע מביקורת על ההורה השני ומשפחתו לפני הילדים.
· לעודד תקשורת פתוחה.
· להקשיב, לדבר ולהרגיע לגבי ההסדרים החדשים, השינויים וההורה שעוזב את הבית.
· להימנע מלהשתמש בילד כמקור לתמיכה רגשית.

כללי אצבע:

– קודם כל סבלנות ואורך רוח. מומלץ לזכור: זו תקופה קשה מאוד, אבל היא תעבור, ובסוף יגיע מצב של שיגרה חדשה וטובה יותר.
– מומלץ להשאיר את הילדים מחוץ לקונפליקט ההורי.
– יש לאפשר לילדים לאהוב את שני ההורים ללא רגשות אשם.
– לשחרר את הילד מאחריות כלפי ההורים.
– לעודד תקשורת פתוחה בין הילדים להורים: לאפשר שאילת שאלות, לתת תשובות אשר מרגיעות ולא משמיצות ו/או מדאיגות.
– כשנשאלות שאלות שאין אפשרות לענות עליהן מסיבה כלשהי, להיות כנה ולא להיגרר.
– להימנע ממסירת אינפורמציה שאינה רלוונטית לילדים.
– לתת לילדים זמן ומרחב והרבה הרבה אהבה.
– לחזק את תחושת הביטחון הבסיסית, בכם כהורים ובהם כילדים. לתת תחושה שאתם מאמינים בהם וביכולותיהם.

הכותבת:
איה שמידט.MA
מדריכה ומטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת.
מלווה משפחות בתהליכי גירושין
יועצת רגשית בתהליכי גירושין בשיתוף פעולה
WWW.AYAS.CO.IL