מאת: אורי וולף

לאחרונה פורסם פסק דין של בית המשפט המחוזי במחוז מרכז (עמ”ש 19796-09-17), המתייחס לשאלה – כיצד יאוזנו בין בני הזוג בהליך גירושין אופציות למניות של חברה לא סחירה, אופציות אותן קיבל הבעל במהלך תקופת הנישואין. כל יתר נושאי הגירושין הוסדרו בהסכם, והשאלות אשר נותרו, התמקדו בכמות אופציות להן זכאית האישה, ובעיקר בשאלת מועד הערכת שווי האופציות – האם זה מבוצע במועד הקרע או במועד העתידי של מימוש האופציות בפועל.

לעניין כמות האופציות להן זכאית האישה היו הסכמות בין הצדדים, אולם הם נותרו חלוקים בעניין המועד בו יש להעריך את שווין, כאשר הבעל טוען להערכה במועד הקרע, בעוד שלטענת האישה יש להמתין למועד המימוש בפועל ואז לחלק את התמורה בין הצדדים.

ספוילר: בית המשפט קיבל את עמדת האישה. למרות תלות האישה בהחלטת הבעל לגבי מתי לממש את האופציות למניות ומתי למוכרן, ולמרות העובדה שהאישה מתחלקת הלכה למעשה עם הבעל בסיכון הגלום בשווין של האופציות. שווי זה עלול לרדת באופן כזה, שהתמורה אותה תקבל האשה בעתיד תהיה נמוכה מהתמורה עפ”י ההערכה למועד הקרע. למרות כל הסיבות שצויינו, העדיף בית המשפט להעניק לאישה את חלקה ב”חלום המשותף” של בני הזוג בכל הקשור להנאה החומרית העתידית מהנכס. בפסיקה זו מראה בית המשפט כי קיימים חריגים לכלל “הפרידה הנקייה”, מצב שבו אחד מהצדדים עלול היות מקופח בחלקו. בית המשפט מראה גם כי הוא מעדיף ערכים כלכליים ריאליים וממשיים על פני הערכות שווי סינטטיות.

כמי שעוסק שנים רבות בהערכת שווי חברות ועסקים המצויים בבעלותו של אחד מבני הזוג לצורך איזון משאבים ביניהם, מדובר בפסיקה חריגה מהחשיבה הכלכלית המקובלת. קיימות טכניקות מקובלות וידועות להערכתן של אופציות למניות, לרבות מניות של חברות לא סחירות. ברור שמדובר בהערכה כלכלית, כאשר בהחלט יתכן כי ערך המימוש בפועל יהיה שונה. עם זאת, גם כאשר מעריכים את שוויה הכלכלי של חברה פרטית לא סחירה המצויה בבעלות אחד מבני הזוג לצורך איזון, מדובר בהערכה בלבד על בסיס טכניקות מקובלות, כאשר הערכים בפועל עשויים (או עלולים) להיות שונים.

באיזון ערכם של חברה או עסק, מעדיפים כיום בתי המשפט חלוקה בערכים כספיים למועד הקרע על בסיס הערכת שווי כלכלית, (הערכה סינטטית ולכאורה “ספקולטיבית” כלשון פסק הדין) במקום להותיר את בן הזוג עם מניות המקנות בעלות תוך המתנה למועד המימוש. מדובר אפוא בפסיקה בעלת אופי חדשני ושונה. האם ילכו בתי המשפט בתלם זה, יחרגו מהמקובל ויאפשרו בעתיד גם חלוקת מניות בעין במקרה של חברה שאיננה סחירה? איני סבור כך, אולם יש להמתין ולראות כיצד תתקדם הפסיקה.

אורי וולף – כלכלן ויועץ כלכלי ופיננסי