מאת: אמיר זימן –  מגשר, עו”ד ונוטריון

חגים בפתח, וכמגשרים בענייני משפחה, ידוע לנו שלאחריה נחווה עליה משמעותית בפונים לגישור גירושין. זו תקופה מורכבת שעמוסה במשפחתיות, בה זוגות רבים נמצאים זמן רב ביחד עם כל הלחצים של טיפול בילדים בהיעדר מסגרות, ללא האפשרות לברוח להתרענן בעבודה, דבר שלעיתים מביא להחלטות קשות בנושאי זוגיות.

השבוע הוצגו במהדורת החדשות המרכזית, נתונים סטטיסטיים לגבי הגירושין בישראל, מהם עולה כי חלה עליה במודעות הציבור לאלטרנטיבות העומדות בפני זוגות, לגבי הדרך לסיום הנישואין.

החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה אשר נכנס לתוקף ביולי 2016 (להלן: “החוק“), מחייב זוגות לעבור הליך של קבלת הסברים על האלטרנטיבות העומדות בפניהם ליישוב הסכסוך, ובמיוחד לגבי גישור ו- “גירושין בשיתוף פעולה” לפני שעניינם מגיע לערכאות משפטיות, בניסיון לשכנע אותם כי עדיף שיגיעו להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט או בתי הדין, תוך צמצום ההליכים המשפטיים והשפעתם הרעה על בני הזוג וילדיהם.

הנתונים עליהם דווח

החוק, לראשונה, חייב איסוף נתונים לגבי כמות התיקים שנפתחים ליישוב סכסוך ולגירושין. על פי הנתונים שהוצגו, מתגרשים בכל שנה כ- 15,000 זוגות. עוד עולה מהנתונים כי ביחידות הסיוע נפתחו בשנה האחרונה  23,477 בקשות ליישוב סכסוך משפחתי, נתון המסמן ירידה של 4% לעומת שנה שעברה (2017). עוד הוצג כי מתוך הבקשות, למעלה מ- 16,500 הוגשו לבתי משפט לענייני משפחה, ועוד כ- 6,900 בקשות בבתי הדין הרבניים.

אבל הנתון הדרמטי ביותר שהוצג הוא ירידה משמעותית במספר הזוגות שבוחרים להתגרש באמצעות בהליכים משפטיים. לפי הנתונים של משרד הרווחה והעבודה, רק  40% לא מצליחים להתגרש ללא התערבות משפטית כלומר 60% מהזוגות בוחרים בדרכים אחרות ליישוב הסכסוך, וזו עליה משמעותית מ- 50% בשנה שעברה.

הנתונים שהוצגו בחדשות 2 אכן אופטימיים ומראים את השינוי בגישה לגבי אופן הגירושין. יחד עם זאת, בתור אחד שליווה את הליך החקיקה של החוק (היה לי הכבוד לקחת חלק בהליכי חקיקתו, להשתתף בדיוני ועדת חוקה חוק ומשפט במסגרת הליכי החקיקה, לנסח את טיוטת התקנות הראשונה לחוק ולהציגה למשרד המשפטים) חשוב לי להדגיש כי המצב בפועל הוא כנראה הרבה יותר טוב.

יש לציין כי החוק אינו מחייב הליך גישור. החוק מחייב רק הקשבה לאלטרנטיבות אחרות שקיימות לזוגות מתגרשים, כגון גישור, ייעוץ, “גירושין בשיתוף פעולה” ועוד. ברוב הפעמים, זוגות אשר מגיעים ליחידות הסיוע בראש פתוח ונפש חפצה ופתוחים לשמוע על האופציות הקיימות, יחליטו שלא להמשיך את התהליך בבית משפט או בבית הדין.

צפו בנתונים (החל מתזמון 31:22 דקות):

הנתונים שהוצגו במהדורה הם חלקיים בלבד. הסיבה לכך היא  שזוגות רבים המודעים לקיומן של האופציות האחרות בוחרים מלכתחילה בהליכים אלו כמו גישור או “גירושין בשיתוף פעולה” ומגיעים להסכמות מחוץ ליחידות הסיוע. זוגות אלו מגישים את ההסכם לקבלת אישור בית המשפט או בית הדין וכלל לא נכנסים לסטטיסטיקה.

מכאן, שהנתון שהוצג קודם לכן, 60% מהזוגות אינם מגיעים לבתי המשפט, הוא בעצם גדול הרבה יותר שכן אינו לוקח בחשבון את כל הזוגות אשר מתגרשים בהסכמה ומבלי לפתוח בקשה ליישוב סכסוך ביחידות הסיוע.

הסטטיסטיקה המוכרת במדינות המערב מדברת על כ- 80% עד 85% סיכויי הצלחה להגעה להסכם, באותם מקומות בהם קיימים הסדרים דומים של גירושין מבלי שהזוג ידרש להגיש כתבי טענות או לפתוח בהליכים משפטיים קודם לכן. אני מניח שהנתון האמיתי בארץ קרוב יותר ל- 70% עד 75% והוא ילך ויעלה ככל שהמודעות להליכים חליפיים תגבר, כמו גם מודעות לנזקים שגורמים הליכים משפטיים לבני הזוג ולילדיהם.

מטרת החוק היתה ועודנה, להכריח את הצדדים לנסות ליישב את הסכסוך בדרכים חלופיות על פני הכרעה שיפוטית וזאת בדרך של הקצאת משאבי מדינה לצורך מתן הסברים מאנשי מקצוע על השפעות ההליכים המשפטיים ועל האלטרנטיבות הקיימות ובמידת האפשר גם לסייע בהגעה להסכמות. אין ספק שהחוק משיג את מטרתו.

נותר רק לקוות כי המגמה תישמר, יותר ויותר זוגות יבחרו ליישב את הסכסוך ביניהם בגישור או “גירושין בשיתוף פעולה”  וסכסוכים רבים בין בני משפחה יסתיימו בדרכי שלום.

ויותר מזה, שחברי הכנסת ישכילו להאריך את תוקף החוק, אשר מלכתחילה נחקק כהוראת שעה לשלוש שנים בלבד !

אמיר זימן הוא מגשר, עו”ד ונוטריון